משתנה א'

ים המלח..!

ים המלח הוא ימה מלוחה וסגורה, הנמצאת בבקע גאולוגי הקרוי בקעת הירדן, במרכז השבר הסורי אפריקני. הימה היא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר (ימת הלשון). ים המלח ממוקם בשולי מדבר יהודה, בין ישראל לירדן, כאשר חופו המערבי בשליטת ישראל וחופו המזרחי בשליטת ירדן. חופיו של ים המלח הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). גובה פני המים בשנת 2004 היה 417 מטר מתחת פני הים.ריכוז המלחים הגבוה במי ים המלח גורם לגופים כבדים לצוף במי הים ללא כל מאמץ. נתון זה, לצד סגולותיו הבריאותיות, הפכו את ים המלח לאתר תיירות מבוקש.בשל רמת המליחות הגבוהה לא מתקיימים חיים בים המלח, פרט למיני בקטריות ומיקרואורגניזמים פטרייתיים. לפיכך קרוי ים המלח גם בשם ים המוות. בתנ"ך בספר דברים (פרק ג' י"ז) ובספר יהושע ים המלח מכונה גם בשם ים הערבה. כינוי נוסף שלו ופחות מוכר בספר בראשית הוא עֵמֶק הַשִּׂדִּים (פרק י"ד ג'), כנראה מלשון שדות, מכיוון שעל פי המתואר שם, היה עמק זה פורה מאוד מבחינה חקלאית. שם נוסף של ים המלח הינו הים הקדמוני, מלשון 'קדמה', מפני שהוא נמצא במזרחה של הארץ (זכריה יד', ח).לחופו של ים המלח נמצאת חברת מפעלי ים המלח, המפיקה אשלגן, ברום ומגנזיום.

ייבוש ים המלח..!

מקור המים העיקרי ממנו ניזון ים המלח הוא נהר הירדן. עקב בניית סכר דגניה, העוצר את מי הים כנרת מלזרום לירדן, ירדו כמויות המים הזורמות בנהר, וכיום כמות המים המגיעה לים המלח היא זניחה. מקור רוב המים שבכל-זאת מגיעים לים הוא ממי שטפונות בחורף הזורמים לירדן או ישירות אל ים המלח.
מדי כמה שנים נפתח סכר דגניה עקב עליית מפלס מי הכנרת, ואל ים המלח מגיעים יותר מים.
המים המגיעים כיום אל ים המלח אינם מספיקים כדי לאזן את כמות המים המתייבשת, ולכן יורד מפלס מי הים כל העת. מאז שנת 1930 נמצא מפלס המים של ים המלח במעקב, ועד שנת 1997 הוא ירד ביותר מ-21 מ', כשבשנים האחרונות יורד מפלס מי ים המלח במטר אחד בממוצע בכל שנה, מה שגורם לתופעת הבולענים. יש המסבירים את הסיפור המקראי במלחמת ארבעת המלכים (בבראשית פרק י"ד י'), בו ברחו נפלו מלך סדום ומלך עמורה לבארות חימר ומתו, כנפילתם לתוך בולענים.
תהליך ייבוש ים המלח גרם לכך שבשנת 1977 הימה נחצתה לשני חלקים באזור של חצי-האי "הלשון", שם נחשפה קרקעית מיצר לינץ' המפריד בין האגן הצפוני לאגן הדרומי, שהיה אזור רדוד יחסית. עקב כך נאלצה מדינת ישראל לחצוב תעלה באזור היבש של מיצר לינץ', להולכת מים מהאגן הצפוני לדרומי. האגן הדרומי הישראלי כולו הוסדר בבריכות סגורות על מנת לשמור על קיומו, בעוד האגן הדרומי הטבעי הירדני התייבש לגמרי. בשנת 1984 בנתה ירדן את מפעלי כריית המלח שלה, וסגרה אף היא את האגן הדרומי שבשטחה בבריכות, וחצבה תעלה לאורך החוף המערבי לשעבר של "הלשון".
על מנת לטפל בתופעת ייבוש הימה, תוכננה תוכנית בשיתוף ישראלי ירדני, לכרות תעלה מהים האדום לים המלח, תוכנית ששמה "תעלת הים האדום-ים המלח". תוכנית קודמת של כריית תעלה מים התיכון לים המלח הידועה בשם תעלת הימים נגנזה זה מכבר, בשל בעיות שונות שהיו במימושה, אך בשנת 2007 הוחלט לבחון אותה בשנית. בין יתר הבעיות הרבות בפרויקט תעלת הימים, עומדת סוגייה כימית - החשש ששפיכת מי ים תיכון או ים סוף למי ים המלח תתקבל תמיסת סיד בריכוז שעלול לסכן את האיזון האקולוגי של ים המלח.