משתנה א'

ים המלח..!

ים המלח הוא ימה מלוחה וסגורה, הנמצאת בבקע גאולוגי הקרוי בקעת הירדן, במרכז השבר הסורי אפריקני. הימה היא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר (ימת הלשון). ים המלח ממוקם בשולי מדבר יהודה, בין ישראל לירדן, כאשר חופו המערבי בשליטת ישראל וחופו המזרחי בשליטת ירדן. חופיו של ים המלח הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). גובה פני המים בשנת 2004 היה 417 מטר מתחת פני הים.ריכוז המלחים הגבוה במי ים המלח גורם לגופים כבדים לצוף במי הים ללא כל מאמץ. נתון זה, לצד סגולותיו הבריאותיות, הפכו את ים המלח לאתר תיירות מבוקש.בשל רמת המליחות הגבוהה לא מתקיימים חיים בים המלח, פרט למיני בקטריות ומיקרואורגניזמים פטרייתיים. לפיכך קרוי ים המלח גם בשם ים המוות. בתנ"ך בספר דברים (פרק ג' י"ז) ובספר יהושע ים המלח מכונה גם בשם ים הערבה. כינוי נוסף שלו ופחות מוכר בספר בראשית הוא עֵמֶק הַשִּׂדִּים (פרק י"ד ג'), כנראה מלשון שדות, מכיוון שעל פי המתואר שם, היה עמק זה פורה מאוד מבחינה חקלאית. שם נוסף של ים המלח הינו הים הקדמוני, מלשון 'קדמה', מפני שהוא נמצא במזרחה של הארץ (זכריה יד', ח).לחופו של ים המלח נמצאת חברת מפעלי ים המלח, המפיקה אשלגן, ברום ומגנזיום.

ייבוש ים המלח..!

מקור המים העיקרי ממנו ניזון ים המלח הוא נהר הירדן. עקב בניית סכר דגניה, העוצר את מי הים כנרת מלזרום לירדן, ירדו כמויות המים הזורמות בנהר, וכיום כמות המים המגיעה לים המלח היא זניחה. מקור רוב המים שבכל-זאת מגיעים לים הוא ממי שטפונות בחורף הזורמים לירדן או ישירות אל ים המלח.
מדי כמה שנים נפתח סכר דגניה עקב עליית מפלס מי הכנרת, ואל ים המלח מגיעים יותר מים.
המים המגיעים כיום אל ים המלח אינם מספיקים כדי לאזן את כמות המים המתייבשת, ולכן יורד מפלס מי הים כל העת. מאז שנת 1930 נמצא מפלס המים של ים המלח במעקב, ועד שנת 1997 הוא ירד ביותר מ-21 מ', כשבשנים האחרונות יורד מפלס מי ים המלח במטר אחד בממוצע בכל שנה, מה שגורם לתופעת הבולענים. יש המסבירים את הסיפור המקראי במלחמת ארבעת המלכים (בבראשית פרק י"ד י'), בו ברחו נפלו מלך סדום ומלך עמורה לבארות חימר ומתו, כנפילתם לתוך בולענים.
תהליך ייבוש ים המלח גרם לכך שבשנת 1977 הימה נחצתה לשני חלקים באזור של חצי-האי "הלשון", שם נחשפה קרקעית מיצר לינץ' המפריד בין האגן הצפוני לאגן הדרומי, שהיה אזור רדוד יחסית. עקב כך נאלצה מדינת ישראל לחצוב תעלה באזור היבש של מיצר לינץ', להולכת מים מהאגן הצפוני לדרומי. האגן הדרומי הישראלי כולו הוסדר בבריכות סגורות על מנת לשמור על קיומו, בעוד האגן הדרומי הטבעי הירדני התייבש לגמרי. בשנת 1984 בנתה ירדן את מפעלי כריית המלח שלה, וסגרה אף היא את האגן הדרומי שבשטחה בבריכות, וחצבה תעלה לאורך החוף המערבי לשעבר של "הלשון".
על מנת לטפל בתופעת ייבוש הימה, תוכננה תוכנית בשיתוף ישראלי ירדני, לכרות תעלה מהים האדום לים המלח, תוכנית ששמה "תעלת הים האדום-ים המלח". תוכנית קודמת של כריית תעלה מים התיכון לים המלח הידועה בשם תעלת הימים נגנזה זה מכבר, בשל בעיות שונות שהיו במימושה, אך בשנת 2007 הוחלט לבחון אותה בשנית. בין יתר הבעיות הרבות בפרויקט תעלת הימים, עומדת סוגייה כימית - החשש ששפיכת מי ים תיכון או ים סוף למי ים המלח תתקבל תמיסת סיד בריכוז שעלול לסכן את האיזון האקולוגי של ים המלח.

מבוא

בחרנו לחקור כיצד מפעלי ים המלח משפיעים על התייבשותו.
במקום הנמוך ביותר בעולם, לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח.
"מפים המלח" הם קבוצת מפעלים האחראיים להפקה ולעיבוד של אוצרות ים המלח.

תרומתם של מפעלי ים המלח עלי לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי:

ירידת מפלס מי "ים המלח" , הצטברות מלח בבריכות האידוי ושינוי הנוף הטבעי.

בחרנו בנושא זה כיוון שאנו חושבות שזה נושא מעניין , חשוב ויקר ערך מבחינה גאולוגית, בריאותית וציונית.
לדעתנו עבודה זו תגרום לשינוי חשיבותו של ים המלח לאנשים ויעזרו לפתור את בעיית ההתייבשות של ים המלח.

מפעלי ים המלח

במקום הנמוך ביותר בעולם, לחופו הדרומי של ים המלח, נמצאים מהגדולים שבמפעלי התעשייה בארץ - מפעלי ים המלח.

"מפעלי ים המלח" הם קבוצת מפעלים האחראיים להפקה ולעיבוד של אוצרות ים המלח.

המפעל הראשון - "חברת האשלג הארצישראלית" - הוקם ב- 1930. הקים אותו המהנדס היהודי יליד רוסיה משה נובומייסקי - על-פי זיכיון שקיבל מהממשלה הבריטית, ששלטה אז בארץ. המפעל הוקם בצפון ים המלח, בסמוך לקליה.ב- 1937 הוחלט על הקמת מפעל נוסף בדרום ים המלח, בשל העומק הרב של הים בחלקו הצפוני, עומק שהפריע להקמת בריכות אידוי. לאחר מלחמת השחרור נותר חלקו הצפוני של ים המלח בידי ירדן, ולמפעל הדרומי בסדום, שנותר בידינו, לא הייתה גישה.לאחר קום המדינה נסלל כביש דימונה-סדום, וב- 1952 הקימה ממשלת ישראל את חברת "מפעלי ים המלח בע"מ".מדינת ישראל הצעירה השקיעה הון רב בהפעלה המחודשת של מפעלי ים המלח.ב- 1968, הקימה ממשלת ישראל את "כימיקלים לישראל", חברה שאיחדה תחת קורת גג אחת את מרבית מפעלי התעשייה הכימית בארץ, לרבות מפעלי ים המלח. ב- 1995, במסגרת תהליכי ההפרטה העוברים על המשק הישראלי, מכרה הממשלה חלק ניכר מנכסי החברה לידיים פרטיות.

יתרונותיו הטבעיים של ים המלח בהפקת מלחים:

מפעלי ים המלח ממוקמים סמוך לחופו הדרום-מערבי של ים המלח. ריכוז המלחים בים המלח גבוה בערך פי עשרה מריכוזם באוקיינוסים אחרים. במפעלי ים המלח מנצלים את המלחים המומסים במי הים, ומפיקים מהם כיום בעיקר : אשלג, ברום ומגנזיום.
לים המלח שני יתרונות טבעיים המסייעים בתהליך ההפקה:
1. מי ים המלח הם תמיסה מוכנה. כלומר, הם מים המכילים בתוכם מלחים מומסים. קל יותר להפיק מלחים מתמיסה כזו מאשר לכרות אותם ממעמקי האדמה - דבר שנאלצים לעשות במרבית המפעלים בעולם, בהשקעה כספית גבוהה יחסית.
2. לצורך הפקת המלחים מים המלח ניתן לנצל את אנרגיית השמש. כיצד? תנאי האקלים באזור ים המלח גורמים להתאדות רבה של מי הימה, ולשקיעה והתגבשות של מלחים. לכן, בשלב הראשוני של הפרדת המלחים מהמים אין צורך להשקיע אנרגיה; די לשם כך באנרגיית השמש, הנמצאת באזור בשפע.

תהליך הייצור:

התוצר העיקרי המופק מים המלח הוא האשלג, המשמש חומר גלם בעיקר לתעשיית הדשנים.
נעקוב אחר השלבים העיקריים בתהליך ייצור האשלג: מי הים מוזרמים מהאגן הצפוני לבריכות מלאכותיות הממוקמות באגן הדרומי.קרינה חזקה של שמש גורמת להתאדות מים מבריכות האידוי ולשקיעת מלחים.
מי הבריכות המרוכזים מועברים למערכת נוספת של בריכות, שבהן שוקע חומר הנקרא "קרנליט". זוהי תערובת של מלח בישול עם תרכובת של אשלג ומגנזיום כלורי. לאחר שהקרנליט מתגבש ושוקע במי בריכות האידוי, הוא נאסף באמצעות סירות מיוחדות - דוברות.
הדוברות שואבות את החומר ומעבירות אותו למפעלים, שם הוא עובר תהליכים כימיים של המסה וגיבוש, שבסופם מתקבל האשלג.
בתהליך הפקת האשלג מתקבלים מלח בישול ומגנזיום כלורי כמוצרי לוואי, והם מעובדים במפעלים נפרדים. חלק מן הקרלניט מועבר למפעל החדש להפקת מגנזיום מתכתי.

חשיבותם הכלכלית של מפעלי ים המלח:

א. יצוא רוב האשלג המופק מים המלח מיועד ליצוא. עיקר היצוא נעשה דרך נמל אשדוד. האשלג מוסע תחילה במסוע ענק עד דימונה, ומשם מעבירים אותו ברכבת לנמל אשדוד. החומרים המיועדים לשווקים באסיה מועברים בעזרת משאיות ענקיות ממפעלי ים המלח לנמל אילת.
יצוא המוצרים לשווקים שונים בחוץ לארץ מכניס רווחים לחברת מפעלי ים המלח וגם מגדיל את הכנסות המדינה במטבע חוץ.

ב. פיתוח התעשייה בארץ מפעלי ים המלח מספקים חומרי גלם לתעשיות הכימיות, ובכך תורמים לפיתוח התעשייה באזור הנגב ובארץ כולה. בין המפעלים המקבלים חומרי גלם ממפעלי ים המלח נכללים מפעלים הממוקמים במישור רותם, ברמת חובב, בחיפה ובמקומות נוספים.

ג. מקור פרנסה מפעלי ים המלח משמשים מקום עבודה ומקור פרנסה לרבים מתושבי הנגב. למעשה, הם בין המעסיקים הגדולים ביותר בערי הפיתוח שבנגב הצפוני.

ד. פיתוח רשת תחבורה פיתוח התעשייה באזור ים המלח שימש מנוף לפיתוח רשת התחבורה באזור. פריצת הדרך לסדום נבעה במידה רבה מהצורך לאפשר לעובדים להגיע למפעל, ומהצורך לפתח דרך נוחה לשיווק החומרים.
ב- 1965 הונחה מסילת הברזל מאשדוד לדימונה. האשלג הועמס בסדום על משאיות והועבר לרכבת בדימונה, ומשם הועבר בקרונות לנמל אשדוד.
ב- 1987 החל לפעול מסוע, המעלה את תוצרת המפעל לגובה של 800 מ', ומעבירה מסדום אל מסוף הרכבת במישור רותם הסמוך לדימונה.

ה. פיתוח התיישבותי מפעלי ים המלח משפיעים על פיתוח היישובים שבקרבתם, כמו דימונה וערד, למשל, שכן הם מושכים את העובדים במפעלים לבוא ולהתגורר ביישובים אלה, ומספקים לתושבי היישובים מקור פרנסה.

קשיים ובעיות בפיתוח התעשייתי:

תרומתם של מפעלי ים המלח לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי. להלן כמה דוגמאות לבעיות ולניסיונות לפתור אותן:
ירידת מפלס המיםניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ניצול מי הכנרת והירדן, ירד מפלס המים בצפון האגם, והוא נמוך יותר ממפלס מי הבריכות המלאכותיות שבאגן הדרומי. לכן היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.
הצטברות מלח בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.
שינוי הנוף הטבעי פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.
סמיכות למוקדי תיירותקרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי - כתוצאה משקיעת המלחים - מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.

מידע על ים המלח ועל מפעליו..

למה מפעלי ים המלח גורמים?

תרומתם של מפעלי ים המלח לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי. להלן כמה דוגמאות לבעיות ולניסיונות לפתור אותן:

ירידת מפלס המים:

ניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ניצול מי הכנרת והירדן, ירד מפלס המים בצפון האגם, והוא נמוך יותר ממפלס מי הבריכות המלאכותיות שבאגן הדרומי. לכן היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.

הצטברות מלח:

בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.

שינוי הנוף הטבעי:

פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.

סמיכות למוקדי תיירות:

קרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי - כתוצאה משקיעת המלחים - מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.

שאלת חקר :

• כיצד מפעלי ים המלח משפיעים על התייבשות ים המלח?

ים המלח.

נושא החקר שבחרנו הוא: ים המלח.

10 שאלות על הנושא:

1) מה מייחד את מיקום ים המלח?
2)מאיזה שנה התחילו לייצר מלח בכמיות רבות?
3) כיצד מייצרים את המלח?
4)האם ייצור המלח פוגע באיכות הסביבה?
5) האם ייצור המלח גורם לייבוש הים?
6)בעוד כמה שנים ים המלח יתייבש לחלוטין?
7) כיצד מפעלי המלח משפיעים על הסביבה?
8)כיצד מפעלי המלח משפיעים על בעלי החיים?
9)האם התיירות בים המלח פוגעים בימה ובסביבתה?
10) אילו גופים פועלים למען הצלת ים המלח?










צילום לווין של NASA - ים המלח






השמש עולה מעל ים המלח מכיוון ירדן








ים המלח