מידע על ים המלח ועל מפעליו..

למה מפעלי ים המלח גורמים?

תרומתם של מפעלי ים המלח לכלכלת המדינה היא עצומה, אך אין להתעלם מהבעיות המלוות את הפיתוח התעשייתי. להלן כמה דוגמאות לבעיות ולניסיונות לפתור אותן:

ירידת מפלס המים:

ניצול אוצרות ים המלח מחייב התמודדות עם תנאים משתנים, כמו ירידת מפלס מי האגם. בעבר היה מפלס ים המלח גבוה ממפלס בריכות האידוי, ומימיו הוזרמו אל הבריכות בלי הפעלת מערכת משאבות, המחייבת מקור אנרגיה. כיום, עקב ניצול מי הכנרת והירדן, ירד מפלס המים בצפון האגם, והוא נמוך יותר ממפלס מי הבריכות המלאכותיות שבאגן הדרומי. לכן היה צורך להקים תחנת שאיבה ולהשקיע אנרגיה רבה בהזרמת מים מהחלק הצפוני של האגן לבריכות שבדרומו.

הצטברות מלח:

בבריכות האידוי מתגבשים מלחים בצורת פטריות . פטריות אלה פוגעות בתהליך הפקת האשלג ומחייבות מאמץ מתמיד להרוס אותן. בעיה נוספת היא שקיעת מלחים בעלי ערך כלכלי נמוך. החומר השוקע גורם להגבהת קרקעית הימה ב- 20 ס"מ לשנה ובמשך השנים עלול המלח המצטבר לסתום את הבריכות. כדי למנוע זאת, יש לדאוג לסילוק משקעי המלח. כיוון שכריית המלח מחייבת השקעה כספית גבוהה, פתרו זאת, באופן זמני, על ידי הגבהת דפנות הבריכות.

שינוי הנוף הטבעי:

פיתוח התעשייה בנגב מהווה התערבות בסביבה הטבעית. כדי לפתור את הבעיה, פועלים גופים "ירוקים", בשיתוף עם הנהלת מפעלי ים המלח, למען שמירה על הנוף הטבעי.

סמיכות למוקדי תיירות:

קרבת מפעלי ים המלח למוקדי תיירות בים המלח מעוררת לעתים בעיות. לדוגמה, העלייה המתמדת במפלס המים של בריכות האידוי - כתוצאה משקיעת המלחים - מסכנת את יסודות בתי המלון באזור. כדי להתגבר על הבעיה, יש למנוע את מעבר המים הגבוהים מבריכות האידוי אל אזור המים הנמוכים יותר, הנמצא בקרבת בתי המלון. לשם כך נאלצים לבנות סכרים בעלות כספית גבוהה. עם זאת, יש לזכור שבעקבות ירידת מפלס ים המלח, הפך אזור בתי המלון לקרקע יבשה, ואלמלא בריכות האידוי, לא היו כלל מי ים לרחוץ בהם.